דרך שמשון צור / דני בר-מעוז

133 / 176

133 דרך שמשון צור
"אני אוהב אותך מאוד,
תמשיכי להיות חלק מהמשפחה,
שמרי על מור".
שני לא התאפקה. היא פרצה
בבכי תוך שהיא מבטיחה
להרחיב את המשפחה, ומודה לו
על הזכות שנפלה בחלקה להכיר
אותו.
ואז עידן נכנסה. באותם
ימים ניצבה הנערה הצעירה
בצמתים חשובים בחייה, והיה
עליה להכריע ולקבל החלטות
בנושאים כמו לימודים וזוגיות.
שמשון אחז בידה ואמר:
אני מאמין בך. את תצליחי בכל מה שתבחרי, ואני יודע שכל החלטה
שתחליטי תהיה מהשיקולים הנכונים והנבונים.
ולא היו אלה דברים בעלמא. במשפט קצר שיחרר שמשון בחוכמתו את בת
זקוניו מהתלבטויות: כזכור, האב השתלטן והחרד לשלום ילדיו ניסה ללא
הועיל לשכנע את עידן ללמוד משפטים. עתה הקל עליה להחליט על עתידה
מבלי שינקר בה הספק: מה היה אבא אומר, אילו ידע כי בחירתה לא תאמה
לבחירתו.
שמשון התשוש עוד הספיק לבקש מעידן לשמור על שולה ועל כולם. בשלב זה
כבר התקשה להוציא מילים מפיו ועידן נשכבה עליו, ממררת בבכי:
התחננתי שלא ישאיר אותי לבד, שיילחם עוד קצת בשבילי... הוא לא רצה
לשמוע אותי בוכה ולכן הפסיק לדבר, וככל שעלה בידו חיבק אותי חזק.
שעות ספורות לפני שנפטר הוא שמע אותי בוכה מחוץ לחדרו וביקש
מאמא, כשהוא חנוק מדמעות, להפציר בי לחדול מבכיי, שמא אפריע
לחולים האחרים המאושפזים במחלקה.
שמשון עם שני, אשת מור