דרך שמשון צור / דני בר-מעוז

88 / 176

דני בר־מעוז 88
בחוש הומור יצירתי במיוחד, החליט להעמיד את יחסי "רומיאו ויוליה" במבחן
הקנאה ופנה אל שולה בשאלה מפתיעה:
שנה לבית־סוהר, האם 50־"אם חלילה ייפול דבר־מה שבגללו שמשון ייכנס ל
תחכי לו?"
שולה השיבה מבלי להסס:
שנה? מי יכול לחכות תקופה ארוכה כל־כך?" 50 ,"נו באמת
30־שמואל "הנדיב" החליט להקל את "תקופת המאסר" והפחית אותה ל
שנה. אבל גם אז נותרה שולה בשלה:
"מה אני יכולה לדעת מה יקרה בשלושים שנה?"
או אז הפתיע שמואל את רחל, אשתו של עמוס:
"ואת? האם תחכי לבעלך המרצה תקופת מאסר כה ארוכה?"
"אפילו מאה שנה אחכה לו", ענתה רחל ללא היסוס.
שנה, ואילו אהבת־חייו 100 שמשון התפלץ! רחל תשמור אמונים לעמוס
מתלבטת?
שלושה ימים לא החליף מילה עם שולה.
"התחרטתי על התשובה", הודתה שולה לאחר מעשה, "לא ידעתי ששמשון
ייקח ללב שיחה כה חסרת־משמעות".
קניותר
שמשון היה קניון של ממש: מעת שנקלע לחנויות ולשווקים נתקף בבולמוס של
קניות. הוא רכש פריטים שונים ומשונים בכמויות שסיטונאי לא היה מתבייש
בהן. "שריטה" משעשעת זו עלתה כחוט השני בסיפורי חברים ובני משפחה.
ניין". אם הזדקק למפת ניילון לשולחן השבת, הוא קנה ַ מוטי מגער כינה אותו "ק
גליל בקנה־מידה תעשייתי. קנייה בשקיות ניילון לא באה בחשבון: ירקות ופירות
ייכנסו לביתו רק בארגזים. אם התעורר הצורך להגדיל בחמישה כיסאות אירוח
את המלאי הקיים, שמשון יקנה חמישים – שלא יחסר! כאשר ביקש לקנות
חולצה, והזבנית שאלה אותו לצבע המבוקש, השיב ללא היסוס:
"בכל הצבעים!"