דרך שמשון צור / דני בר-מעוז

דני בר־מעוז

"מנגו אחד, שניים, שלושה, ניחא, אבל מדוע כל הארגזים? מחניק ברכב."

שמשון האיר פניו וענה:

"רציתי לראות את האור בעיניה".

למחווה דומה זכו גם ילדים תאילנדים. שולה מספרת כי בטיול בתאילנד עלו

לְאוטובוס התיירים ילדים קטנים ומרכולתם בידם, ושמשון הכריח את חבריו

לקנות את כל הסחורה שעמדה למכירה.

גם לעמוס לוי, חבר קרוב ושותף של שמשון ברבים מטיוליו בארץ ובחו"ל,

זכורים החדווה והלהט לקנות מרוכלים קשי־יום כמעשה של נתינה, יותר

מאשר בשל הצורך במוצרים עצמם. בטיולים לצפון הארץ נהג שמשון לעצור

ליד דוכני הפירות בשולי הדרכים ולקנות מהרוכלים הערבים כמויות בלתי־

נתפסות של פירות.

"למה לך כל הפירות הללו?" תהה עמוס, ושמשון השיבו בחיוך רחב:

"גם הוא ברייה של אלוהים, אני לא חסֵר, והוא מרוויח".

רוחב־לב השזור בשמחת חיים ובאהבת־האדם עולה בסיפור משעשע במיוחד

ה שבצפון איטליה. בעודם משוטטים

מפיו של עמוס, שבילה עם שמשון בְּוורוֹנ

להנאתם בעיר הרומנטית, שבה אהבו ומתו רומיאו ויוליה, ביקש שמשון להיטיב

לבו בוויסקי, שהשניים החזיקו ברכב השכור שלהם. אלא שלגימת וויסקי מחייבת

ּה, ולפיכך עצר שמשון ליד מרכול.

תקרובת מתאימה, או בלשון בני תימן: מ

להפתעתו של עמוס הוא נטל עגלה ומילא אותה בכל טוב, המתאים להאביס

בנדיבות אורחים רבים שלא היו אתם כלל.

מצוידים בירקות, בחמוצים ובקופסאות שימורים, התיישבו השניים על שפת

האגם, התענגו על אוכלם ועל הוויסקי המשמח לבב־אנוש, ובתוך כך כיבדו ביד

נדיבה את העוברים ושבים, שחיש מהר הצטרפו אליהם לחברה נעימה ורעשנית.

אלא שאז חש שמשון שהשמחה איננה שלמה: חסרה לו השירה התימנית

האותנטית, שאי־אפשר לג'עלה — תקרובת — תימנית בלעדיה. היו ברשותו

קלטות של ציון גולן ושל אהרן עמרם, אך טייפ מתאים לא היה בנמצא להנעים

את הארוחה. הייתה זו שעת הסיאסטה והחנויות היו סגורות ומסוגרות, אך

שמשון הבלתי־נלאה לא אמר נואש. הוא טרח וגילה בסמוך חנות למוצרי חשמל,

שבעליה המנומנם סגר את דלתה אך לא נְעלהּ. האורח הלא־קרוא נכנס פנימה

לקול מחאות הבעלים, אך זה התרצה משראה את שמשון מנפנף לעומתו בצרור

מרשרש של "ירוקים".