דרך שמשון צור / דני בר-מעוז

104 / 176

דני בר־מעוז 104
ולמה. בבואו התברר לו שכל העניין
הוא לטעום מהתאנה שזה מכבר
חנטה פגיה, והפרי הבשל הרתית
את לבו של בעל־הבית המתפעם
מנפלאות מעשה בראשית. "הוא
עשה הרכבות תוך שהוא מלטף
את העפאים הרכים", מספר
בן־משה, ודומה שאלה החזירו
לבעליהם אהבה מתוקה.
גם יואל אלוני, שבילה עם
שמשון שעות ארוכות בגינת ביתו,
זוכר כיצד היה מתרגש כילד: "הנה
מבצבץ ניצן, הנה צומח פרי".
כך זוכר אותו גם שמואל קרטה.
"מה אתה שותל בוגנוויליה,
היביסקוס סיני או ברוש לימוני?
טע עץ משבעת המינים, גפן, תאנה או רימון", הוכיח שמשון את חברו־שכנו
כשהתארח אצלו בגן. וכשקרטה ביקר בבית משפחת צור נהג בעל־הבית
להתפאר בעציו ובקצב צמיחתם, והפציר באורחו לטעום מפרי גנו.
ואולי אין להקל ראש בקשר המיסטי בין שמשון ובין בני טיפוחיו מעולם
הצומח. הוא השפיע ככל הנראה על התאנה, שלאחר פטירתו שוב לא חנטה
פגיה והחלה לנבּול.
שתלטן חסר־גבולות
השתלטנות על חברים ועל בני משפחה בערה בשמשון ללא הרף. הוא היה
משוכנע כי הוא תמיד יודע טוב יותר מה הדבר הנכון לעשותו. תכונה זו בלטה
שבעתיים כאשר על הפרק עמדה סוגיה בתחום הבנייה, שבה הוא היה ללא־ספק
רב־אמן. אמונתו בצדקתו הייתה כה נחרצת, עד כי לא־אחת התערב בענייני
הסובבים אותו והעמידם במפתיע בפני עובדה מוגמרת.
עץ התאנה שנבל