דרך שמשון צור / דני בר-מעוז

105 / 176

105 דרך שמשון צור
לשמוע את עדויות מכריו, לשפשף אוזניים ולא להאמין!
שמשון, כידוע, היה קפדן להחריד ובעל חוש מפותח לאסתטיקה. באחד הימים
הוא נזף בשמואל קרטה על עשב שצמח בין מרצפות המדרכה שבחצר ביתו:
"מדוע אתה חי עם המרצפות הישנות האלה? הגיע הזמן שתחליף אותן!"
שמואל מילמל שהוא "קצר במזומנים", והאמין כי בזאת תמה הפרשה. אך
למחרת, כאשר שבה לאה רעייתו מהעבודה, מצאה להפתעתה פועלים עוקרים
ּמקום מערבל בטון, שיצק ַ את המרצפות, ומשכילו את העקירה בא והתייצב ב
מדרכה חדשה על־פי הוראותיו של השתלטן הנדיב.
גחמה חד־פעמית? ממש לא!
יום אחד פרצה שריפה בבית משפחת קרטה. בעוד בני־הזוג סובבים אובדי
עצות בין האודים העשנים, ובוחנים את הנזק העצום שנגרם לביתם, הופיע
שמשון כמלאך משמים:
"אל תדאגו," הרגיע אותם, "אני קבלן, אני כאן, כל מה שצריך לעשות, אעשה".
גם על חדר־השינה של לאה ושמואל נתן שמשון את דעתו. חלון קטן היה
קרוע בקיר שמול מיטת "הזוג המלכותי", וכמו להוסיף חטא על פשע, אדן החלון
נבנה גבוה, למעלה ממידותיו של שמואל, וכך נבצר ממנו ליהנות מהנוף הנמתח
ע חינם אין־ ַ אל האופק. בוקר אחד שלח שמשון פועל לבית קרטה, לטפל במִפג
כסף. חצי קיר נהרס, חלון רחב־מידות נפרץ, ואור יקרות הציף את החדר. היום,
בהשתרע שמואל על מיטתו, הוא תולה עיניו ביפי הארץ הנשקף אליו דרך החלון
הפתוח, רואה בעיני רוחו את פניו של שמשון המאירות אליו מעל הרי יהודה,
ולבו נצבט.
חוויה דומה עברה על מוטי מגער, שהזמין את שמשון למושב אחיעזר
להתגאות בבית־כנסת חדש שהיה שותף לבנייתו. שמשון הביקורתי וחד־העין
לא אהב, בלשון המעטה, את המשקוף בכניסה לבית־התפילה. לטעמו הוא היה
דל למראה.
"טוב, הבנתי", הפטיר האורח המאוכזב.
"מה הבנת?" שאל מוטי.
"לא הבנת מה הבנתי? המשקוף הזה איננו מקובל עליי!"
למחרת, מספר מוטי, שמשון התקשר אליו וביקש שיגיע מיד לבית־הכנסת
במושב. מוטי, שהיה טרוד בעבודתו בתל־אביב, ניסה להתחמק, אבל חיש מהר
בקשתו של שמשון הפכה לפקודה חסרת־סבלנות. בלית־ברירה נסע מוטי