דרך שמשון צור / דני בר-מעוז

126 / 176

דני בר־מעוז 126
ומוטי מתוודה:
"הוא מתלוצץ, ואני נשברתי".
אך שמשון החולה לא התלוצץ. הוא ושולה ובני־הזוג מגער יצאו ל"טיול
צילומים אחרון" בבודפשט שבהונגריה.
גם על ערש דווי, חלוש מהסרטן המכרסם בו, לא נטש אותו חוש ההומור.
חמישה ימים לפני מותו בא לבקרו אלירן, חברהּ לשעבר של עידן שבאותה עת
כבר היה בזוגיות אחרת. באהבתו הרבה לאלירן הרגיש שמשון צורך לשמור אותו
קרוב לבתו, ולכן התבדח אתו על בת זוגו החדשה: "נו, מה עם החברה שלך?
יש לה עוד דרך ארוכה עד שתגיע למקומה של עידן. השעון שהיא קנתה לך לא
משהו..."
אלירן, שאהב את בדיחותיו של שמשון, צחק ונישק את ידו.
משנתבשרו חבריו של שמשון שימיו ספורים הם נזעקו לבוא ולבקרו. מוטי
מגער המבוהל עצר בדרכו לבית־החולים בתחנת־דלק ובסערת רוחו תידלק את
רכבו בסולר במקום בבנזין. הרכב נתקע, וכאשר הצליח בדי עמל להגיע לבית־
החולים הוא סיפר לשמשון את דבר המעשה. בימים שקדמו לפטירתו, שמשון
המותש קינטר את חברו: "לך תמלא סולר".
"הוא מתבדח, ואני בוכה", יספר מוטי לימים.
"היו לי חיים מלאים, אני גאה במשפחה שלי, באישה שאתי, בילדים שגידלתי,
קיבלתי תמורה מלאה עבור מה שהשקעתי", התגאה שמשון באוזני חברו. מוטי
הופתע להיווכח עד כמה חברו, השוכב על ערש דווי, רגוע ושלם עם עצמו:
רק אז חדרה בי ההכרה, עד כמה חזרתו בתשובה בשנים שקדמו למחלתו
הייתה מתוך הכרה אמיתית בבורא עולם. גם בשעותיו הקשות ביותר לא
דבק בו שמץ של מרירות, לא לאיש ולא לאלוהים.
ציון נחשוני, הידוע ברגשנותו היתרה, נזעק אף הוא לבית־החולים. בהיכנסו
לחדר האשפוז התרעם על חברו השכיב־מרע:
"מה? אתה דפוק? ככה הולך ומשאיר אותנו לבד?"
ושמשון, בקור־רוח ובעוקצנות שמעודו לא חסך מחבריו, השיב מניה־וביה:
"מה אתה בוכה? אתה ילד? תהיה חזק, שמור על עצמך".
הקפדנות היתרה על סדר, ניקיון וחזות נאה לא נטשה אותו גם ברגעיו